• news

חדשות

כל מה שחדש ומתחדש, חדש על המדף, מבצעים, כתבות, מאמרים, ציוד חדש, מידע מעניין מהעולם ועוד.

>> עוד בחדשות

::   סניף הגלישה בחיפה מתחדש   

::   דגמי רוקי מאונטיין 2016 כאן

::   חשמליים חדשים מתקפים 20"

::   מהי מידת השלדה בשבילי ?

:: דגם חשמלי מתקפל Rainbow חדש  

 

226 ק"מ או 140.6 מייל של שכרון חושים - אורי שפי והראקטו באיירונמן טקסס

7/07/2014

18 למאי 2014

226 ק"מ או 140.6 מייל של שכרון חושים

סוף יולי 2003 , על הדשא אצל משפחת זיגלמן בעצמון , זיוה עדיין עם בטן גדולה בסוף ההיריון עם עמית חוגגים לי יום הולדת 40. אחת המתנות שקיבלתי , מתנה ששינתה את חיי , היו "אופני מדבקה" לרכיבת שטח מאחיותיה של זיוה , אופניים פשוטות אך כאלו ששינו את חיי.

למחרת יום ההולדת ירדנו לסייע למשפחת זיגלמן לנקות ולסדר , אספנו את הדברים שלנו לאוטו אך את האופניים שלא היה להם מקום באוטו נאלצתי להעלות הביתה ברכיבה , כך לפחות רציתי .... אך מהבית של הזיגלמנים ועד בתינו זו עלייה ומעט אחרי הבית של משפ' קובץ עברתי להליכה כשהאופניים איתי ומיד כשהגענו הביתה אחסנתי את האופניים כלאחר כבוד במחסן לשנה.

17 למאי 2014 , שעה 19:28:30 שעון יוסטון חציתי את קו הסיום של איירונמן יוסטון.

בעשור שחלף בין יום ההולדת ההוא ועד חציית קו הגמר עברתי המון דברים , נולד עמית , הספקתי לעבוד ב"המ-לט" וב"בקרה" וגם הספקתי לגמוע אי אילו ק"מ של רכיבות , ריצות ושחייה. חלק גדול מנקודות הציון שעברתי חזרו ורצו לנגד עיניי בזמן התחרות ביוסטון , בייחוד בהקפה השנייה מתוך שלוש במרתון , בין הק"מ ה-14 לק"מ ה-28.

בישורת האחרונה ליוסטון הכל השתבש או כפי שנוהגים לומר "אם יש משהו שיכול להשתבש , הוא השתבש". זה התחיל בכך שהמזוודה עם נעלי הריצה שלי לא הגיעה בחזרה מתערוכת האינטרפק בגרמניה ואני חשבתי כבר שאצטרך לרוץ עם נעליים חדשות..... למזלי המזוודה הגיעה שעות לפני ההמראה לארה"ב ומכשול זה נשאר מאחור. "הצרות" המשיכו כאשר האופניים שלי לא צלחו את הקונקשיין בארה"ב ולא הגיעו איתי ליוסטון , שעתיים של חרדה וגם הן נחתו בטיסה אחרת מניו יורק ואז נסעתי למלון שהזמנו באינטרנט וכמו שקורה לא מעט בארץ כשמזמינים צימר דרך האינטרנט לא תמיד המציאות דומה ואפילו מזכירה את התמונות והתאור וכך ממלון נחמד בטווח נסיעה סביר מאתר התחרות , מלון דירות עם שני חדרים ומטבחון הגעתי למלון מגעיל המאכלס נהגי משאיות , זונות ועוד........

הייתי לבד והדיכאון התחיל לשרות עליי. מצב הרוח והעניינים התחיל להשתפר פלאים כאשר אריק ומיקי הגיעו.

מכיוון שקנינו כרטיסים בנפרד וכל אחד בMILLEGE  של חברת תעופה אחרת , הגענו ליוסטון כחוליית חיסול של המוסד , כל אחד בשעה אחרת וכל אחד מיעד אחר. אני כאמור הגעתי ראשון בשעה 1230 מניו יורק , אריק הגיעה ב1730 מLA  ומיקי הגיע אחרון , בשעה 2330 , מטורונטו. כשאריק הגיעה סיפרתי לה על המלון , אמרתי לה ששם לא נישן ויצאנו עם הרכב השכור לחפש מלון ליד השדה ללילה אחד ואכן מצאנו מלון נחמד , חדר וחצי , שלוש מיטות גדולות והחלטנו לקחת אותו ללילה אחד, לאסוף את מיקי ולמחרת להחליף למלון אחר , שילמנו 125$ עבור הלילה הראשון , יצאתי לריצת שחרור של 6 ק"מ בחצי שעה , בדר"כ מסייעת לשחרור  השרירים אך המקרה זה גם עשתה טוב לנפש. הלכנו לאכול , אספנו את מיקי מהשדה והלכנו לישון.

למחרת , באור יום, הכל נראה טוב יותר , היינו כבר קבוצה חזקה של שלושת האחים לבית שפי והחלטנו שנישאר במלון זה לכל השבוע , עשינו עם פקיד הקבלה הטנזני , אריק התעקשה לקרוא לו אפגני, DEAL  ושילמנו 99$ ללילה , שמנו את פרק הלוגיסטיקה מאחורינו ויצאנו לכיוון WOODLANDS, למתחם התחרות.

המרחק אינו קצר , משהו כמו 40 דק' נסיעה אך ידענו שזה לא נורא מה עוד שבבוקר התחרות יוצאים ממש מוקדם כך שפקקי תנועה לא יהיו. בדרך רתמנו את פלאי הטכנולוגיה לטובתנו ואריק הקימה קבוצת וואטסאפ ייעודית לתחרות , קבוצה שהלכה והתעבתה עם הזמן. בתחילה כללה רק את המשפחה הגרעינית אך לאט לאט , למעשה די מהר , צירפנו את האחיינים , גיסים , דודים ודודות , חברים וכמובן את המאמנת שלי , האחת והיחידה, תמי. קבוצה זו בוואטסאפ הייתה לכולם מקור לעדכונים ומעקב ולי קבוצת תמיכה חשובה ואדירה שנתנה המון כוחות לפני והמון אהבה ופרגון אחרי.

מיד עם ההגעה לאתר התחרות נעלמו ממני השאריות האחרונות של הדכדוך , מיד התמלאתי חיוניות ושמחת חיים , כך גם מיקי ואריק ויחדיו עברנו לתכל'ס. דבר ראשון מסרנו את האופניים להרכבה באוהל של התמיכה הטכנית , חשוב היה לבדוק ולוודא שהאופניים במצב טכני טוב , בכל זאת הן אמורות לשאת אותי לאורך 180 ק"מ. גילינו , לא בהפתעה....., שהאופניים זה "הסיפור" הלוגיסטי המסובך ביותר , 200$ הטסה , 200$ הרכבה לפני התחרות ופרוק לאחר התחרות , הוספתי מתקן לנשיאת בקבוקים וערכת תיקון פנצ'רים ב 241$ בקיצור חגיגה.....

לאחר מסירת האופניים התפנינו לכיף האמתי , "שרשרת החיול" שהתנהלה ביעילות ראויה לציון , בתחילה בודקים שאני מופיע ברשימות (.....הופעתי) , אח"כ חותמים על אישור שבמקרה ו..... אני נותן אישור לקרוביי לקבל מידע על מצבי , בתחנה הבאה קיבלתי כובע ים (ירוק בשביל מכבי חיפה) ומדבקות עם המספר שלי , 2594# לסימון האופניים , הקסדה ושקיות ההחלפה בT1  וב-T2 . אח"כ תיק לבן יפה שעליו כבר הכיתוב IRONMAN TEXAS 2014... ולסיום צ'יפ כולל בדיקת קריאה שלו ואכן על המחשב מתנוסס השם ORI SHEFFI,ISRAEL,51 .

היציאה משרשרת החיול היא......כמו באמריקה לחנות המזכרות ולמרות חשש מעין הרע , חמסה , חמסה וכו' עשינו קניות של מזכרות , הדבר היחיד שלא קנינו הייתה חולצת FINISHER , יש גבול לכמה ניתן לשחק עם המזל. אחד הגימיקים היותר נחמדים שראינו אלו חולצות התחרות שבגב לוגו האיירונמן מורכב משמות כ-2500+ משתתפי התחרות , היה כיף לגלות את שמי וכמובן שקנינו חולצות כאלו כמו גם חולצות של IRONMAN SUPPORTERS  לאריק ומיקי , מגיע להם , הם היו גדולים ויש להם חלק משמעותי ומהותי בכל השבוע הזה.

בשעה 1430 תדריך התחרות , התדריך מתחיל בשיחה של ..... רופא התחרות המספר על צוות של 300 איש שערוך ומחכה לטפל בנו..... מספר שהולך להיות חם ולכן ממליץ להרבות בשתייה ועוד מרעין בישין שממש מעודדים. אחריו יש הסברים יותר טכניים , את רובם אני מכיר מתחרויות דומות אך חלקם מיוחדים לתחרות זו כמו העובדה שאין צורך בנשיאת מספר חזה ברכיבה , צריך רק בריצה- זה קריטי להכנת שקיות ההחלפה. התדריך הועבר בצורה נחמדה , הומוריסטית , עודכנו שלמי שיצא לרוץ בשעות הערב והחשיכה יתנו גם עופות בתחנות ההזנה והיה ומישהו חושש להפסיד מעדן זה מכיוון שיסיים באור יום הוא מוזמן לעשות ארבע הקפות ריצה במקום שלוש, הוא יחשב FINISHER , כל מי שיעשה שלוש הקפות ויותר יחשב כמסיים..... אחרי התדריך וביציאה מהמתחם היה אוהל ובו בריסטולים וטושים ואריק ומיקי הכינו שלטי עידוד ליום התחרות עבורי – איזה כיף !!

אחרי החיול , מסירת האופניים והקניות יצאנו ממתחם הEXPO  ולמרות שבתוכנית האימון שלי הופיעה רכיבה על האופניים החלטתי שהרוח חזקה מדי , אין טעם לכלות את הכוחות במלחמה ברוח, זה עשיתי מספיק באימונים בארץ וכנראה שאעשה בתחרות , לרכיבה בשבוע התחרות מטרות אחרות. בעקרון אני מאוד נצמד לתוכנית  האימון , סומך על תמי ב-120% ומאמין שבכדי להגיע לתוצאות חייבים להתנהג במקצוענות אך יחד עם זאת שאני רואה משחקי ספורט , כדורגל וכדורסל , אני שונא את המאמנים הדוגמטיים שתקועים בתבנית משחק קבועה או כזו שהביאו מהבית גם אם אינה מתאימה לסיטואציה והחלטתי שאני אהיה כמו דיוויד בלאט, אליו עוד נחזור , ובמקום הרכיבה יצאתי עם מיקי לריצה קלה של 7 ק"מ על מסלול התחרות.

אחרי המאמץ הגופני ובדרך למלון עצרנו לארוחת צהריים ב – OLIVE GARDENS , שוב מסעדה איטלקית , הזמנתי את הפסטה הנקייה שלי, מכיוון שבד"כ מדובר על מנה שילדים מזמינים אז הביאו לי מנה קטנה כמו של ילדים, אז הזמנתי עוד אחת , שבענו ונסענו בחזרה למלון לשנת לילה.

יום חמישי בבוקר התעוררנו ביקיצה טבעית ונסענו לWOODLANDS , את היום הקדשנו לקניות , בסה"כ גיליתי (...ממש לא בהפתעה) שקניות יכולות להסיח את הדעת בצורה לא רעה..... כמובן שהיינו בחנויות "הרגילות" , TARGET , MARSHAL  וכו' , מזלנו שאריק אתנו ואחרי 5 שנים בארה"ב היא "תותחית" במבנה החנויות , מה ניתן למצוא והיכן ואנו קונים , האמת שבשלב הזה אני לא ב-MOOD  המתאים לקניות ורק בחנות הספורט אני קצת משתחרר , קונה קצת ציוד כמו גם ג'לים אבל אני ממש רגוע וההסתובבות בחנויות עם מיקי ואריק לא רק שאינה מעצבנת היא אפילו מהנה ונחמדה לי.

כשהגענו יצאתי לרכיבה על האופניים של קצת למעלה משעה, רכיבה שבאה לבדוק את כשירות ומוכנות האופניים, הכרות עם המסלול וגם שחרור אנדורפינים.... הרכיבה נחמדה , יצאתי צפונה דרך ROBINS DRIVE, עליתי על WOODLANDS PARKWAY , ראיתי בדרך לא מעט רוכבים שמתאמנים כמוני , למדתי שלמרות שמסלול הרכיבה "שטוח" יש בו , לפחות בהתחלה , לא מעט ROLLING HILLS וחזרתי אחרי 32 ק"מ לעיר ובכך השלמתי את הרכיבה הראשונה שלי מעולם מחוץ לישראל. יצרתי קשר עם אריק ומיקי בוואטסאפ , הם כמובן היו ב-TARGET  ולדעתי אני חושב שמגיע לי פרס ישראל מידי שי ויעל על כך שהוצאתי את מיקי ואריק מהחנויות ובכך חסכתי הוצאות גדולות....

היום בשעה 1730 מתקיימת ארוחה לכל משתתפי האירוע במלון מאריוט , קנינו כרטיסים למיקי ואריק והתיישבנו לא. צהריים קלה במסעדה (.....איטלקית) הממוקמת ממש במקום בו נמצא קו הסיום של התחרות. אריק ומיקי הזמינו פיצות ואני ניוקי עם רוטב , לא היה פיצות.... אז גם מיקי ואריק עברו לפסטה , עד שקיבלנו את האוכל עבר זמן רב , המסעדה הייתה ממש מוזרה ..... בסוף הגיע האוכל , אכלנו ויצאנו לכיוון המריוט על מנת שלא להיות בחוץ בשעות החמות.

בכלל מזג האוויר הוא ISSUE , נושא מרכזי לשיחה, ממש כמו בבריטניה. למזג האוויר שלושה אלמנטים מרכזיים , טמפרטורה בחוץ מה שישפיע בייחוד על קושי ואיכות הריצה , עוצמת וכיוון הרוח שישפיעו מאוד על הרכיבה וטמפ' המים אשר תקבע האם שוחים עם חליפות , מתחת לטמפ' מים של 21 מעלות שוחים עם חליפות, משפיע על מהירות השחייה מחד ונוחות (...אי נוחות השחייה) מאידך.

בלובי של המריוט תחושה של "שוק בשר" , למשתתפי האיירונמן צמיד כחול על היד כך שקל לזהותם וכולם בוחנים את כולם , בוחנים האם אלמוני או פלונית משתתף\ת והיה וכן איך הוא בנוי ? האם חזק? האם כבד? האם מהיר או אולי איטי? האם איירונמן ראשון ? (העיניים מחפשות קעקוע על הרגל) וכמובן שגם אנחנו "במשחק" . חלק מהאבחנות הן טריוויאליות אך יש דברים מעוררי הערצה כמו אנשים , גברים ונשים כאחד , מבוגרים שעושים ועשו איירונמן , אנשים הרחוקים מלהראות אתלטים , חלקם ממש גדולים עד שמנים וגם עיוור אחד.

בשעה 1730 נפתחו הדלתות וכולם החלו להיכנס לעולם ענק ובו עשרות ואולי מאות שולחנות ערוכים עם מפות משובצות באדום ולבן (....ארוחה איטלקית) וכוסות של ICE TEA  כשמסביב , בצמוד לקירות האולם שולחנות עם מזנונים , אמנם יש פסטה אך מוקרמת עם גבינה , המון ירק וגם בשר. חלק גדול מהמתחרים , בטח המלווים....., אוכלים מהכל אבל אני נשאר נאמן להרגליי ואוכל רק פסטה.

כחצי שעה לאחר תחילת הארוחה התחילו להקרין קטעי וידאו קצרים מתחרויות איירונמן קודמות , בטקסס ובמקומות אחרים. כל הסרטים ערוכים מקטעים קצרצרים עם חיתוך וחיבור שהכל מלווה במוזיקה דרמטית מה שהכניס לאווירה , הוסיף אדרנלין וכמובן קצת לחץ..... בהמשך וכיאה ל SHOW  אמריקאי העלו לבמה את המשתתפים הצעירים ביותר , בני 18 ואת המבוגר ביותר, בן 80!!! אח"כ שאלו מי איבד בדרך לאיירונמן 20 פאונד וביקשו שיעמוד , מי איבד 30 שיישאר לעמוד וכך עד 70.... אני איבדתי מעל 100 אך כנראה ביחד עם זאת איבדתי מכישורי החישוב, טעיתי ביחס פאונדים \ ק"ג אבל מהשבעה שאיבדו מעל 70 פאונד הייתי השני.... היה אחד שרזה 200 פאונד שזה כמעט 100 ק"ג, אני ירדתי רק 43 ק"ג שזה בערך 100 פאונד..... ההמנון האמריקאי , איך לא? ואנחנו חוזרים למלון.

במלון המשכנו את ההתארגנות , עכשיו זהו שלב הכנת השקיות ל-T1 ול-T2 , ההחלפה משחייה לרכיבה ומהרכיבה לריצה. לכאורה אמור לקחת שתי דקות אך מכיוון שאת השקיות מפקידים בידי מארגני התחרות יום לפני התחרות ההכנה חייבת להיות מוקפדת ומדויקת , מה שלא יהיה בשקית לא יהיה לרשותי בתחרות וברכיבה של 180 ק"מ או בריצת מרתון כל חוסר קטן הופך למשמעותי. עמד לעזרי בהכנות הניסיון שצברתי בתחרויות טריאתלון וחצי איש ברזל בארץ , תיק התחרות המפורט שתמי הכינה לי בארץ ואריק ומיקי ששאלו והשתדלו לדאוג לכל מה שאני צריך , עשו זאת בצורה מושלמת , מצד אחד דאגה ומצד שני לא להתערב היכן שנראה להם לא נחוץ \ מלחיץ וכו'. השקיות מוכנות , בשקית ההחלפה לאופניים חולצת רכיבה שבכיסים שלה חלק מציוד ערכת החלפת הפנצ'רים (...שלא נזדקק) , שני סנדוויצ'ים עם פסטרמה למקרה וימאס לי מחטיפי האנרגיה , כדורי מלח וכדורי אדווילג'ל נוספים לאלו שבתיק הרכיבה הקטן שעל האופניים ושני ג'לים, קסדה , כפפות , משקפי שמש וקצת ...תפילות לדרך צלחה.

לשקית ההחלפה מהרכיבה לריצה  הכנסתי את נעלי הBROOKS  שלי , מכנסי וחולצת ריצה , שלא כמו בתחרויות קצרות יותר החלטתי שאני מחליף בגדים ולא עושה את כל התחרות עם חליפת טריאתלון , ג'ל לקחת בזמן ההחלפה , חגורת ג'לים לה מצורף מספר החזה וגם תפילות למרתון מוצלח.

הדבקת מדבקות עם המספר שלי על שקיות ההחלפה , על האופניים , על הקסדה ונסענו לאכול במסעדה .... איטלקית, מסעדה הקרובה למלון בשם ITALIANOS  עליה המליץ לנו פקיד הקבלה הטנזני\אפגני הנחמד , שוב מיקי ואריק מזמינים פיצות , אני מזמין את הפסטה שלי , הפעם ממש לא הבינו מה אנחנו רוצים , נראה להם מוזר , שלחו את אחראית המשמרת "לוודא" ואחרי שהיא "הבינה" את הכמות שאנו רוצים זה הגיע בשלוש  צלחות , לא נראה להם שאדם נורמלי (?!) אחד יאכל כל כך הרבה פסטה ללא רוטב , אכלתי שתי צלחות ואת השלישית לקחנו לחדר , לאכול לפני השינה. בחדר צופים בפליאוף של הNBA  בערוץ TNT  ובשעה 2230  למיטה , כדאי לישון קצת......

דווקא הלילה , הלילה שלפני הלילה ערב התחרות , לילה בו כדאי לישון טוב שנתי נדדה, התעוררתי להשתין מספר פעמים וזאת עקב שתייה אינסופית של מים ושל משקה איזוטוני מה שאמור להרוות את הרקמות ולהעשיר את הגוף במלחים אך גם ללא קשר לזה פשוט הייתי טרוד , גלשתי קצת באינטרנט וישנתי לסירוגין ולמזלי הבוקר הגיע ואנו שוב בדרך ל-WOODLANDS.

הבוקר כבר בוקר יום שישי , פחות מ-24 שעות לתחרות , זה כבר יום "רציני". היום בין השעות 0800-1000 מתקיים אימון השחייה באתר התחרות , אלו השעות היחידות המותרות לאימון באגם ואנו עושים דרכנו לשם. כשהגענו למקום לא היינו יחידים, עשרות ואולי מאות מכוניות חנו לאורך הכביש אך אנו מצאנו מקום לחנות במאונך לכביש בין שתי מכוניות שחנו במקביל לכביש. ברור ומובן שאחרינו החלו רבים לחנות במאונך לכביש מה שנותן כמעט פי 2 מקומות חנייה , גאונות יהודית ותעוזה ישראלית.

ירדנו לחוף האגם , האתר כבר מוכן לתחרות, הירידה למים רק עם צ'יפ התחרות , אני לובש את חליפת השחייה שלי , חובש את כובע הים משקפיים על העיניים ויוצא לשחייה של 30 דקות. אחלה מים, נעימים וחמים טיפה יותר בכנרת בחודשים אפריל ומאי , אני שוחה בנינוחות אך הגרמין מראה קצב של 2:02 דק'\ק"מ. מהיר מהקצב הרגיל שלי. מכיוון שהבעיה העיקרית שלי בשחייה היא הרמת פלג הגוף התחתון הרי ששחייה עם חליפה שמציפה את הגוף עוזרת לי מאוד !!

זהו , גם השחייה מאחוריי ועכשיו אנו מפקידים , התחושה היא של "מפקירים" (פסיכולוגיה , לא שהאתר אינו שמור) את האופניים, מניחים אותם במקום המסומן למספר 2594# , לומד בע"פ את המיקום היחסי של האופניים ביחס לכניסה מאוהל ההחלפה , מניח את שקיות ההחלפה במקום המיועד ולומד היטב את נתיבי הכניסה לאוהל ההחלפה מהמים , היציאה מהאוהל לאופניים , חזרה עם האופניים ויציאה מהאוהל לריצה. ישנה חשיבות עליונה ללימוד הנתיבים בע"פ מכיוון שככל שיותר עייפים הסיכוי לבלבול גדל..... בגמר הפקדת הציוד קיבלתי שיחת טלפון לעידוד ותמיכה מעומר וזה אכן עשה את העבודה.

ככל שנוקפות השעות התעבורה ברשת הוואטסאפ מתגברת , זה מאוד מעודד ומשמח , שמחה גדולה שיש כל כך הרבה אנשים שאכפת להם כמו גם עצות מעשיות מירדן לעבור "לאוטומט" , העצות מתמי בכל האמור להתמודדות עם הרוח , ההצמדות לתוכנית התחרות וכו' . בקיצור יתכן ולכם זה היה "חפרני" אך אותי זה שימח ועודד.

מחר התחרות ואין מה להסתובב בשמש, סיימנו את ההפקדות  ואנו בדרך חזרה למלון. בשל הפרשי השעות אצלנו רק צהריים אך במילאנו כבר ערב ומכבי מתחילים לשחק נגד צסק"א בחצי גמר הפיינלפור ואנו עוקבים בדריכות. מעודכנים בשוטף בייחוד ע"י ירדן ברשת המשפחתית , אני מקבל עדכונים גם ברשת של "משגב 81 האיחוד" ומיקי רואה בנייד אבל ב  DELAY , העדכונים של ירדן מוקלדים מהר יותר. ההתחלה של מכבי חלשה , אני אומר למיקי שהוא חב לי טובה שהאיירונמן יצא בסופ"ש זה אחרת היה נוסע לבטח למלאנו וחווה מפח נפש, להפסיד בחצי גמר זה דכאון גדול מאשר להפסיד בגמר..... הייתי קטן אמונה וכנראה שללא אמונה צסק"א לא אוכלת אותה. לאורך כל הנסיעה עקבנו אחרי המשחק , מכבי היו בפיגור משמעותי בסוף הרבע השלישי בו נכנסנו לא. צהריים במסעדת הבית שלנו , ITALIANOS , שם עקבנו אחר הרבע האחרון , אחרי איבוד הכדור של חריפה ו"נס מילאנו" השני שהעלה את מכבי לגמר. זוכרים את דיוויד בלאט ? מאמן שאינו דוגמטי!!

שמחים , מרוצים ושבעים חזרנו למלון , נשארו לי הכנות אחרונות כמו הכנת בקבוקי המים והאיזוטון לאופניים , הכנת חטיפי האנרגיה לאופניים , שני דברים שמטבע הדברים לא שמים יום לפני , את זה שמים על האופניים בבוקר התחרות. השלמתי את ההכנות , נכנסתי למיטה מוקדם ולמרבה ההפתעה ישנתי שינה שלווה ורגועה עד להשכמה בשעה 03:45 בבוקר. לא סמכנו על נייד אחד , כיוונו את הנייד של מיקי , אריק ושלי על השעה היעודה ובנוסף אריק ביקשה משי שיתקשר – מה שבטוח , בטוח. לפני השינה אני קורא פעם נוספת ובעם המי יודע כמה את ספר הברכות שהכינו זיוה והילדים ויודע שאמלא אחר הבקשה של זיוה ואשא אותם איתי לאורך כל שעות התחרות.

03:45 בוקר התחרות

זהו , התעוררנו , התחרות כבר מעבר לפינה, הקימה נעשית בשקט מוחלט אולי בגלל השעה המוקדמת אבל לבטח בשל המתח. אני מאוד מרוצה מכך שישנתי ממש טוב , אולי הלילה הטוב ביותר שלי על אדמת ארה"ב בביקור זה. אני מתוח אך במתח בריא, לא עצבני , פשוט מאוד מרוכז במשימה. הולך לשירותים אך היציאה קטנה, ברור לי שאני חייב אהיה לשירותים באתר התחרות, אסור לי לצאת ככה ליום שלם. אוכל לחמנייה עם ריבה , לובש את בגד השחייה , מוציא את הבקבוקים לאופניים מהמקרר , מוסיף את בגד הרכיבה למה שאני לוקח, החלטתי בלילה שלמרות שבגד הרכיבה לא כובס אחרי הרכיבה של יום חמישי, למרות שלא התכוונתי להשתמש בו , חשבתי לרכב עם חליפת הטריאתלון ומעליה חולצת רכיבה עם כיסים לנשיאת SPECIAL NEEDS , נכון יותר בשל החום הצפוי להוריד שכבה אחת והמשמעות היא שאחרי השחייה אחליף לגמרי בגדים וארכב עם בגדי רכיבה – החלטה שהתבררה כמצוינת אך לצורך כך כאמור הייתי צריך לקחת איתי את מכנסי הרכיבה ולהוסיפם , ביחד עם בקבוקי האיזוטון לשקית ההחלפה.

יצאנו מהחדר לכיוון האוטו, בקבלה ישב הטנזני\אפגני ואמר לנו שמוקדם... באמת לא ידענו. יצאנו לדרך מספר דקות לפני הזמן המתוכנן, ב04:12 דק' ולא ב04:15 ואחרי כ-40 דק' מצאנו חנייה ליד חנות מייסיס מרחק קצר מאתר ההחלפה אליו הגענו ברגל תוך דקות. לשטח ההחלפה רק אני יכולתי להיכנס , היינו די ראשונים בתור , ב05:00 נפתח שטח ההחלפה ואני נכנסתי פנימה פועל כאוטומט כאשר הכרוז כל הזמן מאיץ באנשים להזדרז ולהתחיל לנוע לכיוון נקודת תחילת השחייה, 1.4 ק"מ מנק' ההחלפה.

הכנסתי את חטיפי האנרגיה לתיק שבאופניים , בדקתי אוויר ונפרדתי מהן לשלום בתקווה להיפגש עוד שלוש שעות.... עברתי בשקית ההחלפה משחייה לרכיבה הוספתי בקבוק איזוטון ואת מכנסי הרכיבה משם לשקית ההחלפה מרכיבה לריצה לה הוספתי בקבוק איזוטון ושעון סטופר שיסייע לי בריצה לחישוב הגאלאווי , מצאתי שירותים פנויים והייתה לי יציאה טובה , פגשתי באריק ומיקי ויחדיו פסענו לכיוון נקודת הזינוק.

מובן וברור שלא היינו לבד , 2500 משתתפים ולהערכתי מספר כמעט כפול של מלווים , כולם הולכים יחד בדממה או מדברים בלחישה , פרצופי המשתתפים מביעים ריכוז וכל אחד מכונס במחשבותיו הוא. אני מנסה לשחזר ולתכנן את התחרות פעם ועוד פעם , מה יש לעשות בכל שלב, מתי הרוח אמורה לעזור ומתי להפריע, מתי יש לשתות מים ומתי איזוטון , מתי ובאיזו תדירות לאכול חטיפים על האופניים , סדר החטיפים (בהתחלה בננה ווניל שהם מוצקים יותר ולקראת הסוף את חטיפי פרות היער), לזכור לקחת ג'ל ממש לפני הזינוק וג'ל עם היציאה מהמים ועוד כהנה וכהנה פרטים קטנים הבונים את התחרות הגדולה.

באזור הזינוק אכן תורים ארוכים לשירותים, אני כבר לא צריך.... מתנדבים בכתום שילוו אותנו לאורך כל היום במסירות רבה מסמנים אותנו , רושמים את המספר על הזרועות וכף היד ואת הגיל על השוק, לובש את חליפת השחייה ואנו מתקדמים לאזור הזינוק. ברור לי שבזינוק של 2500 איש אפשר להפסיד זמן יקר בין בהזנקה לתחילת השחייה ואני נחוש להיות בהתחלה, לא להפסיד זמן, למעט ה-PRO  שמוזנקים רבע שעה מוקדם יותר אין הפרדה לגילאים וכו' , כולם מוזנקים יחד ואנו מגיעים כל כך קדימה שאנו ממש ליד מתחם ה-VIP  ואני תופש את ראש העיר , ברוס, לשיחה קצרה ואנו מבטיחים להיפגש בקו הגמר.

כשפתחו את הכניסה למים, בערך ב06:45  אני ממש בין הראשונים לרדת למים, מתמקם בשורה הראשונה , מוצא קייק להישען עליו ומחכה לזינוק. אני מזהה את אריק ומיקי ומנופף להם לשלום ומרגיש ממש רגוע ונכון לאתגר. אחרי 5 דק' ראיתי שניתן להתקרב לגדה ואז לעמוד במקום לשחות במקום וזה מה שעשיתי. משקפת על העיניים , ההמנון האמריקאי מנוגן ואז, ללא ספירה לאחור, פשוט בירי של תותח- ההזנקה !!

אני יוצא לשחייה,מפעיל את הגרמין שלי, נזכר וזוכר את ההוראות של שחייה רגועה ונינוחה, לא להיכנס להיפרוונטילציה מה שקרה לי פעם או פעמיים בטריאתלונים. למרות שהשחייה מאוד צפופה אני עובד כמכונה, תנועה אחת, תנועה שנייה, שלישית ונשימה , עוד פעם ועוד פעם וחוזר חלילה. מסביבי המון רב אך אני לא זוכר הרבה מקרים שבהם קיבלתי מכה או שההמון הפריע לשחייה, היו מספר פעמים אך יחסית לכמות השחיינים הופתעתי לטובה. המסלול סומן היטב , בדרך הלוך מצופים צהובים על כתף שמאל , מצוף כל כ-150 עד 200 מטרים כך שהניווט קל. המים אינם צלולים, ברוס הסביר לי שלפני מספר ימים ירד גשם כבד שצינן את המים וגרם לערבולם. אני מתקדם קדימה ומרגיש שתי תחושות מנוגדות , מרגיש שאני מתקדם מהר ומצד שני מרגיש שהשחייה קלה לי, מעבר למעט אי נוחות באזור הכתפיים בשל החליפה התחושה מדהימה.

אחד הדברים שהחלטתי לגבי כל היום הזה הוא שילוב בין השעון , הקצב והזמנים לבין תחושת הגוף עם יתרון לתחושות הגוף ולכן לא בדקתי את השעון, פשוט שחיתי קדימה ורק עם הרטט של השעון לסיום 500 המטרים הראשונים הסתכלתי פעם ראשונה בשעון וראיתי , להפתעתי כי רבה, שחלפו קצת פחות מ-10 דקות, קצב של פחות מ-2 דק' ל100 מטרים, קצב שלא הצלחתי להשיג גם באימונים. חשש התגנב למוחי ותהיתי האם אני משתולל, האם אני מהר מדי ונזכרתי שאחת השחיות הטובות בחיי היו בחצי ישראמן נגב ושם לא יצאתי מותש, כנראה שהחליפה מאוד משמעותית בשחייה שלי. המשכתי בהתקדמות זוכר שהמטרה הראשונה היום היא : " TO GET OUT OF THE WATER " השעון סימן 1,000 מטרים , לא בחנתי את הקצב פשוט המשכתי קדימה ומיד עם סימון השעון ל-1,500 מטרים הגעתי לנקודת הסיבוב , כלומר לא רק שאני שוחה יפה אני גם בנתיב הנכון ולא מוסיף לעצמי מרחק שחייה מיותר. הדרך חזרה היא לאורך מצופים כתומים , עוד 1,500 עד הפנייה ימינה לתעלה והחוצה. אני מרגיש כל כך טוב שעובר לשחייה של נשימה כל ארבע תנועות במקום כל שלוש , מנסה לשמור על הכיוון דרך שמירת מרחק קבוע וקצר מהגדה על מנת שאגיע לסיבוב ואעשה אותו בדרך הקצרה ביותר, הדבר היחיד שלא לקחתי בחשבון הוא שאני כל כך מהיר כך שהגעתי לנק' הסיבוב תוך כדי חתירה קדימה, השמש בעיניים ולא זיהיתי את הפנייה וקייק ניגש אליי והכווין אותי ימינה, הסתכלתי בגרמין וראיתי זמן לא הגיוני של 55 דק' לשלושה ק"מ, אני משוכנע ב-55 דק' אך לא בשלושה ק"מ, אבדוק בגרמין במחשב , בכל מקרה נק' הסיבוב היא כ-800 מטרים אולי ק"מ מסיום השחייה וידעתי שמיקי ואריק יפספסו אותי, אמרתי להם שאגיע לנק' הסיבוב לתעלה בזמן של 01:10 עד 01:20  והיה ולא אגיע עד 01:25 שיתחילו לדאוג , לא חשבתי שאגיע כל כך מהר.

זכרתי מהמפה של המסלול ומהתיאור המילולי שלו שהפנייה היא אחרי שלושה ק"מ אך מכיוון שזה לא הסתדר לי עם הקצב חשש התחיל להתגנב למוחי שמא טעיתי , חלפו פחות משלושה ק"מ ואני סתם אופטימי מדי.... הגרמין כבר רטט שלוש פעמים כלומר גם הוא מצביע על 3 ק"מ , כתוב על הצג 3.1 ק"מ , בכל זאת לא השתכנעתי , הייתי במאין ורטיגו , חוסר אמונה במכשירים ורק כשראיתי לפני את הגשר שידעתי שהוא כ-200 מטרים מהסיום הבנתי שאני מהיר וביציאה מהמים השעון הראה את זמן השיא שלי EVER , שעה ו-15 דק' ל-3.8 ק"מ ומפתיע יותר הוא שבאימונים האחרונים, אחרי שחייה של שעה עד שעה וחצי יצאתי מסוחרר קצת והפעם כלום !!! למרות זאת שלפתי את הג'ל שהכנתי מבעוד מועד מתחת לשרוול יד ימין של החליפה , בלעתי אותו במהירות , הורדתי את הכובע והמשקפת ואחרי כ-50 מטרים חיכו המושיעים\המתנדבים בכתום , כל מתנדב "התלבש" על שחיין, פשט ממנו את החליפה ושילח אותו בברכת הצלחה להמשך.

אחרי שהופשטתי מהחליפה, הכובע והמשקפת ביד החלטתי שבשל משטר הרוחות אני עונד את השעון על היד ברכיבה ולא מרכיב אותו על הכידון על מנת לרכב לפי תחושה ולא על פי מהירויות וממוצעים, ענדתי את השעון , רצתי לכיוון אוהל ההחלפה , אספתי את השקית בדרך , נכנסתי לאוהל, על פי ההוראות של תמי שפכתי את תכולת השקית לפני , מתנדב בכתום (...מלאכים כבר כתבתי?!) אסף את ציוד השחייה לתוך השקית ולקח אותה למיכל המתאים. אני , מתוכנת לסדר פעולות שתיתי את בקבוק המשקה האיזוטוני שהכנתי לי , לבשתי את בגדי הרכיבה , כפפות , קסדה, נעלי רכיבה ומשקפי שמש ויצאתי לכיוון האופניים לא לפני שעצרתי להשתין בשירותים. הגעתי לאופניי בקלות, ללא תקלות זיהוי , הורדתי אותם מהמשטח , רצתי איתם על הדשא דרך שטיח מדידת הזמנים הכחול , הבטתי על שלושת הדגלים של ארה"ב , טקסס ווודלנדס וראיתי שהרוח דרומית , עוד 20 מטרים ומותר לעלות על האופניים.

אני על האופניים , מדווש מספר דקות בקדנס גבוה על פלטה קטנה , מעביר את הגוף ממצב שחייה למצב רכיבה. המעבר משחייה לרכיבה הוא לא פשוט מה עוד שמטבע הדברים מתורגל פחות מאשר מרכיבה לריצה , הפעם עבר טוב , פנייה אחת ימינה , עוד אחת ימינה , עולה לפלטה גדולה ואני על WOODLANDS PARKWAY , שמונה מייל ראשונים על דרך רחבה , כביש בטון עם חיכוך נמוך, כיוון כללי מערבה והרוח בצד, לא מפריעה.

הקטע הראשון מוכר לי מרכיבת האימון , ROLLING HILLS  לא נוראיים , משני הצדדים עצים גבוהים וירוקים ואני בהתלבטות האם להיצמד לתוכנית "ארבעת הקטעים" המקורית כפי שסיכמתי עם תמי או לבצע "רכיבה חכמה" התואמת את משטר הרוחות? אני מחליט על שילוב , ניצול הרוח בדרך צפונה אך תוך שמירה על הכוחות ושמירה על דופק יציב , נמוך-בינוני.

זיוה שלחה עם אריק מדבקות נחמדות עם מילות עידוד שאריק הדביקה לי בחדר ערב התחרות על הכוס באמבטיה , על נעלי הרכיבה , על בקבוקי הרכיבה ועל מה לא.... מדבקה אחת עם הכיתוב "תן בראש" נשארה על נעל הרכיבה שלי מעל ל-90 ק"מ , יותר ממחצית הדרך – כיף !! ביחד עם המדבקות הכתובות היו גם מדבקות ריקות ואני ניצלתי אותן ברעיון גאוני שאולי ניתן לרשום עליו פטנט (תמי, לבטח כדאי להציע למתאמנים נוספים) וכתבתי את כיווני הרכיבה לפי ק"מ והדבקתי על האופניים כך שבכל רגע נתון ידעתי לאיזה כיוון כללי אני רוכב וכמה עוד נשאר עד החלפת כיוון , ביום כמו ה-17 למאי 2014 בטקסס זה היה חיוני ולעזר רב.

אחרי 15 ק"מ ראשונים ברכיבה מערבה פנינו צפונה לקטע של 20 ק"מ , הרוח בגב ואני מדווש במהירות נוחה ומתקדם מהר. שעון הגרמין על היד כך שאינני עוקב בקביעות אחר המהירות אך כאשר הוא רוטט , כל 5 ק"מ , אני רואה שגמעתי את חמשת הק"מ האחרונים בפחות מעשר דק', כלומר מעל 30 קמ"ש. זה נראה לי הגיוני ובסדר לאור רוח הגב מחד והרכיבה הרגועה והחסכונית באנרגיה מאידך. היום הלך והתחמם, הטמפ' עלו והקפדתי הקפדה יתרה על שתייה מרובה כמו גם על אכילת חצי חטיף אנרגיה כל 30 דקות בדיוק.

כל 15 ק"מ בערך הייתה תחנה ובה, כמו רוכבי הטור דה פראנס, זרקנו את הבקבוקים מהאופניים ולקחתי שניים חדשים , מים מקדימה ומשקה איזוטוני מאחור, השתדלתי לסיים שני בקבוקים בין תחנה לתחנה.

אחרי 35 ק"מ פנינו שוב מערבה לכ-5 ק"מ ומשם שוב צפונה עד ק"מ 60 בערך. זהו הקטע שאמור היה להיות היותר קל אך מסיבה לא ברורה בק"מ ה-45 חוויתי את נקודת המשבר הראשונה בתחרות. מסיבה לא ברורה "הקוף שעל גבי" שאל אותי איך ארכב עוד 135 ק"מ? התחילה תחושת לאות ועייפות וניסיתי בכל כוחי לצאת מזה. היו אלו 5 ק"מ קשים מנטלית , ניסיתי והצלחתי לחשוב על זיוה והילדים, להקריא לעצמי את הברכות שכתבו לי , אכלתי חטיף , ירדתי לאירובר ולשמחתי המשבר חלף כלא היה והמשכתי צפונה. אחרי 60 ק"מ פנינו מערבה והרוח שלא הייתה לגמרי דרומית אלא דרום מערבית קצת הקשתה אך ידעתי שזהו רק המבוא , אלו 25 ק"מ מערבה שאחריה יש קצת דרומה קצת מזרחה ומק"מ 104 עד ק"מ 144 רק דרומה..... בק"מ ה-60 אמרתי לעצמי שהקפת כנרת אחת מאחורי, יש "רק" עוד שתיים וכשאגיע לק"מ ה-104 , לפנייה דרומה אהיה כבר כמעט אחרי פעמיים כנרת , למעשה כנרת+ הקפה עד עין גב.

לאורך רוב זמן הרכיבה הייתי יציב במיקום שלי, עברו אותי מספר רוכבים גדול מהמספר שאני עברתי אך הייתי לגמרי בזון ולא התפתיתי אפילו פעם אחת לרדוף אחרי מי מהם. היה לי חשש מהקטעים של הרכיבה מערבה ודרומה מכיוון שאחרי 60 ק"מ רובם עם הרוח הייתי בקצב של 30.7 קמ"ש , מהר אך לא הייתי בטוח לאיזה קצב ארד ובכמה זמן אסיים את הרכיבה , חשבתי שארד מאוד וארכב כשבע שעות זאת מכיוון שאת 90 הק"מ הראשונים עשיתי בשלוש שעות ודקה וחשבתי שאת ה-90 הבאים ארכב בכארבע שעות.

את 15 הק"מ הבאים, עד לק"מ 104 "ביליתי" ברכיבה בקצב שיוט, רוב הזמן על האיירובר , שתיתי המון , לקחתי כדור מלח ואכלתי ואז פנייה ימינה , דרומה , דגל ענק של טקסס מתנופף מולי כמתריס ואומר "נראה אותך עכשיו, נגד הרוח". ירדתי לתצורה אווירודינמית נמוכה על האירובר , עליתי על דרך FM1486 ממנה ל JACKSON ROAD , עברתי לרכיבה עם אחיזה עילית של הכידון רק בגבעות שהופיעו מפעם לפעם, הורדתי הילוך אחד וחיכיתי להרגיש קושי ועבודה אך זה פשוט לא קרה. אמנם המהירות ירדה אך במעט, הרגשתי ממש נוח, הרגליים עבדו בקדנס של כ-80-90 , המשכתי עם שתייה ואכילה ופשוט התרגשתי שראיתי את סימון ה-70 מייל , 80 מייל ואח"כ 90 מייל שזו נק' הסיבוב מזרחה, 10 מייל עם רוח חצי גבית ותחילת תחושה של סוף קטע הרכיבה.

בסיבוב מזרחה ל- FM1488  הרגשתי התרוממות רוח, ממש על הסיבוב היה סימון 90 מייל , עוד 22 מייל , הרבה יותר מפעמיים כנרת אחרי , למעשה אני אחרי פעמיים כנרת מצמח וכבר בטבריה , קצת פחות מ-40 ק"מ לפניי אך ללא הטיפוס של אתר ספיר , ללא הגבעות של צפון הכנרת בין כפר נחום לפנייה לאלמגור וללא הטיפוסים של מזרח הכנרת , ההפך הוא הנכון , נשארו כ-40 ק"מ רובם עם רוח חצי גבית ומתוכם 16 ק"מ על ה- WOODLANDS PARKWAY , כביש הבטון המהיר בואכה T2.

את המקטע האחרון ביליתי בתכנון הריצה , בברכות לעוזי על הכנת האופניים וראיתי לצידי הדרכים לא מעט רוכבים עם תקלות טכניות...... מבחינה סטטיסטית זה הגיוני, 2500 רוכבים , כ"א רוכב 180 ק"מ זה אומר 450,000 ק"מ אז בטוח שיהיו תקלות, החוכמה היא להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה..... בשלושים הק"מ האחרונים כבר היה ממש, אבל ממש חם, ברכתי על ההחלטה של הרגע האחרון להחליף בגדים ולא לרכב עם חולצת רכיבה על חליפת הטריאתלון , בכל תחנת החלפה זרקתי את הבקבוקים ממש בהתחלה , לקחתי מהר שני בקבוקים חדשים והספקתי בסוף התחנה לקחת בקבוק שלישי, בקבוק מים , לשתות קצת , לשפוך את כולו על הראש ועל הגוף ולזרוק אותו, הרגשתי כמו לאנס ארמסטרונג אבל בלי הסמים..... כאשר הגרמין הראה את המספר "170 ק"מ" וזמן של 05:48 ידעתי שאני חזק בתחרות, חזק בטווח המטרה של 13 שעות והדבר היחיד שהתלבטתי בו היה מה לעשות במקרה של תקלה טכנית עכשיו? לתקן או לרוץ עם האופניים? לא הגעתי לתשובה וטוב שלא נדרשתי להחלטה.... – עוזי , המון תודה !!!

גרמין מראה 179 ק"מ (אחרי ה-170 לא הייתה לי סבלנות והצצתי בגרמין תכופות) , פנייה שמאלה וקדימה לפנים הדגלים הגדולים של טקסס , ארה"ב ווודלנד , כבר יש מחסומים משני צידי הכביש מכוסים בשעוונית לבנה עם הלוגו והכיתוב של הספונסר הראשי , MEMORIAL HERMANN , מרכז רפואי גדול ביוסטון , עוד מספר מאות מטרים והנה אני מזהה מצד ימין את אריק ומיקי ושומע שמיקי צועק לי "אתלטיקו אלופה", גם זה שימח אותי, לא שאני אוהד אתלטיקו , ההפך אני אוהד ריאל אך היה וריאל לא אלופים אז לבטח השנה מגיע לאתלטיקו הרבה יותר מאשר לברצלונה.

שמחה כפולה , על סיום הקטע ועל האליפות של אתלטיקו אך אין זמן , יש עבודה לתת , מרתון לפני. אני משתחרר ממש בקו המותר מהקליטים, רץ לכיוון שטח ההחלפה , מלאך בכתום (...מתנדב) לוקח את האופניים ואני רץ לעבר אוהל ההחלפה, בדרך אוסף את השקית, נכנס לאוהל , מתיישב , מלאך נוסף בכתום מגיע, אני שופך את תכולת השקית , הוא חולץ לי את נעלי הרכיבה , אני פושט את בגדי הרכיבה, הקסדה והכפפות, הוא מכניס אותם לשקית , מסייע לי ללבוש את מכנסי הריצה, את החולצה , אני נועל נעליים , חוגר את חגורת הריצה עם המספר (לא התאמתי אותה מראש למידה שלי וכנראה זיוה רצה איתה......נאלצתי להגדילה קצת), עונד על יד ימין את שעון הסטופר מנסה לשתות את המשקה האיזוטוני שהכנתי מראש אך עכשיו השעה כמעט שלוש אחר הצהריים, השקית הייתה בשמש כל היום והוא רותח..... הסתפקתי במים שהיו באוהל, יצאתי לכיוון ההקפה הראשונה מתוך שלוש לא לפני שנעמדתי בפוזה לצילום לפני אריק ומיקי – אני מרגיש מעולה !!!

הריצה היא של שלוש הקפות , כל אחת 14 ק"מ ואני מתחיל בגאלאווי , 4 דק' ריצה ו-45 שניות הליכה, שומר על קצב סביר של כ-6 דק' לק"מ . ההקפה בנויה כך שממש חצי ממנה , 7 ק"מ הראשונים מקיפים את האגם מצפון כנגד כיוון השעון ובחלק זה מיעוט צופים , רק אתה לבד עם המחשבות והאתגרים ואילו 7 הק"מ השניים של כל הקפה הם בעיר, באזור המריוט, המון קהל רעשני ומעודד. הריצה בשני החצאים, לפחות לי , שונה מהותית, החלק ללא הקהל קשה הרבה יותר ולכן גם איטי יותר בעוד החצי השני מהיר יותר.

אני לא יודע האם בגלל מהירות השחייה והרכיבה או בגלל החום אבל למעט בהקפה הראשונה לא הצלחתי לבצע את תוכנית הריצה, לא הצלחתי לשמור על הקצב. בהקפה הראשונה עדיין כן, גם היה לי קל יחסית לשתות ולהכניס ג'לים. רצתי קבוע בגאלאווי 4\45 שניות , שתיתי כל תחנה , ג'ל כל 30 דקות ושפכתי מים לריענון כל תחנה.

היציאה להקפה השנייה די מייאשת, היה פיצול בין מי שיוצא להקפה שנייה ושלישית לבין מי שדרכו לקו הסיום ולפנות שמאלה תוך ידיעה שלא בפעם האחרונה זה לא פשוט.... בנוסף לזה ידעתי שאני יוצא ל-7 ק"מ של "לבד", פגשתי את מיקי ואריק , מיקי רץ איתי מספר מאות מטרים , העביר מסר מתמי שלא להשתולל ולא להתנשף , שאל האם להכין משהו לסיבוב הבא ועניתי "חולצת FINISHER", תחקרתי אותו האם אתלטיקו ניצחו או הסתפקו בתיקו ונפרדנו לעוד 14 ק"מ שזה שעה וחצי+.

ההקפה השנייה הייתה לי מצד אחד ממש קשה, הרגשתי שאני על סף או קצת חציתי את סף איבוד הנוזלים, ידעתי שעוד 28 ק"מ לפניי , הייתי מודע היטב לכך שאני בקצב של תוצאה טובה מהיעד שלי שהיה 13 שעות והחלטתי שאת שבעת הק"מ הראשונים של ההקפה השנייה אנצל להתאוששות, עברתי לגאלאווי 4\1 במקום 4\45 שניות , בתחנות עצרתי לשתות כמה שרק יכולתי למרות שזה לא היה פשוט ושני קטעי עלייה שהכרתי מההקפה הראשונה הלכתי. אסטרטגיה זו "עלתה" לי בזמן וירידה משמעותית בקצב אבל בהחלט התאוששתי, את שבעת הק"מ הבאים , גם בסיוע הקהל עשיתי מהר יותר , שוב בקצב 4\45 שניות כאשר הריצה מהירה יותר והפעם הפיצול בין הנתיב לקו הסיום להקפה השלישית לא היה מייאש, ההפך , הבנתי שאני קרוב מרחק 14 ק"מ מהחלום ואפילו בזחילה איטית על הגחון אסיים. פגשתי פעם נוספת את אריק ומיקי , מיקי שוב הצטרף למספר מאות מטרים, אמרתי לו שאני תשוש אך מודע ב-100% למצבי , ערני ובשליטה מלאה, הוא נפרד ממני בטפיחה על הכתף ומסר לי שניפגש כ-300 מקו הסיום שם ייתן לי את הדגל.

ביציאה להקפה השלישית חשתי מנטלית טוב יותר מאשר ביציאה להקפה השנייה אבל חשתי תשוש וחששתי מהתייבשות , לאורך נתיב הריצה קרסו לא מעט משתתפים והייתי נחוש שלא לתת לחלום לברוח עכשיו , למרות שמנטלית יכולתי לנסות להיצמד לתוכנית המשכתי באסטרטגיה של ההקפה השנייה קרי 7 ק"מ ראשונים התאוששות ו-7 אחרונים , אחרונים בהחלט יותר מהירים ,עם חיוך גדול. חצי ההקפה הראשון הזדחל , עברתי מתחנת מים אחת לשנייה, לקחתי חלקי בננה, פלחי תפוז , ספוגים קרים מתחת לכובע וככותפות מתחת לחולצה עד שהגעתי לנקודה שהכרתי משתי ההקפות הקודמות בה נכנסים לשביל צר ומוצל , המגמה היא ירידה קלה עד קלילה שרק פלס מים רגיש או אתלט לקראת סיום אירונמן יחוש בה , נקודה בה הגרמין הראה 34.5 ק"מ , כלומר עוד 7.5 ק"מ וממנה כבר "טסתי" לקו הסיום (הכל יחסי) , מנקודה זו מגיעים לגשר על גדת האגם, פונים שמאלה לשכונת בתים פרטיים והשכנים מעודדים ומשפריצים מים לריענון , תחנת ריענון שלישית מהסוף עליה דילגתי מכיוון שידעתי עוד 300 מטר מצד שמאל רואים את המריוט ומשם עוד 5 ק"מ בתוך הקהל ודבר לא יעצור אותי.

עברתי את 300 המטרים האחרונים שהם טיפוס על גבעה עם דשא , בטח טיפוס מצטבר של כ-10 מטרים וראיתי את המריוט, אני זוכר שאמרתי לעצמי שכך לבטח הרגישו הצנחנים שראו את הכותל ב-1967 (עכשיו הדימוי נראה לי מוגזם אבל זה מה שעבר לי בראש.......) מהנקודה הזו ואחרי העלייה באה......ירידה של כ-300 מטרים , עוד 1.5 ק"מ ריצה לאורך התעלה שקריאות העידוד של הקהל נשמעות כויסנטה קלדרון והתחושה היא כאילו כולם בשבילי פה. פנייה ימינה לתחנת ריענון לפני אחרונה , שוב ימינה ומעבר על הגשר של התעלה לצד של המריוט, פנייה שמאלה וקו הגמר 400 מטר לפני אך המסלול הוא כזה שפונים שמאלה ושוב שמאלה , מתרחקים מקו הסיום כ-750 מטרים, עושים U-TURN, חוזרים את 750 המטרים ואני בנקודת הפיצול , שמאלה להקפות 2 ו-3 וימינה 400 מטרים לקו הסיום, הפעם אני ימינה !!!!

פניתי ימינה , אחרי 50 מטרים שמאלה , אחרי כ-150 ראיתי את אריק ומיקי , לקחתי את דגל ישראל , 100 מטרים צפונה בירידה , TURN-U, 100 מטרים דרומה בעלייה , אני שומע את הכרוז מכריז:

ORI SHEFFI FROM ISRAEL , CONGRATEULATIONS YOU ARE AN IRONMAN !!!!!

בפרץ אנרגיה אחרון הרבצתי קפיצה וידעתי שעשיתי זאת !!! סיימתי בפחות מ12 וחצי שעות , סיימתי ב-12:28:30 , תוצאה שתמי כיוונה לה ואני לא האמנתי שאני מסוגל , בחלומות הוורודים ביותר שלי כיוונתי ל-13 שעות והאמת , התוצאה אינה חשובה , לסיים ולהיות איירונמן זה די והותר.

על קו הסיום ניגשה אליי מלאכית בכתום , כיסתה את כתפיי במגבת שחורה רטובה, נתנה לי בקבוק מים , מדליית FINISHER  ביחד עם חולצה וכובע של FINISHER.

היא שאלה לשלומי ולמרות שאמרתי שאני בסדר היא לא הרפתה (...ובצדק) ועד שלא הוציאה אותי לידי אריק ומיקי לא עזבה אותי. תוך דקות ספורות כל שאריות האנרגיה האחרונות התכלו , הגעתי בהליכה לאוהל המסיימים, התיישבתי על הכיסא אך הרגשתי שאני מסוחרר ורוצה לשכב. זכרתי את סיום תיק התחרות שכתבה תמי ובו נאמר "חייבים לאכול משהו מיד, המרחק מהתעלפות זה עניין של דקות ספורות" , ניסיתי קצת ביגלה , מים , קולה , לא בהצלחה רבה. הייתי תשוש אך בהכרה ושליטה, ירדתי לשכב על הרצפה , הבנתי שיש לי מכת חום קלה , הורדתי את החולצה הרטובה , התכסיתי בשמיכת אלומיניום שמיקי הצליח להשיג לי והתחלתי לשפוך על עצמי מים. כנראה שלא נראיתי מי יודע מה.... אריק הזעיקה רופאה שבאה ושאלה האם אני זקוק למשהו ועני עניתי שכן , אני רוצה קעקוע.....

לקח לי הרבה זמן להתאושש , להערכתי משהו כמו 30-45 דקות עד שהצלחתי , בעזרת אריק ומיקי להחליף לבגדים יבשים , עוד 15 דק' לחזור ולשבת ליד השולחן , לשתות מרק עוף וקצת בייגלה. בשלב הזה כבר שוחחתי עם אתלט ממרוקו , הייתי תשוש אך מעבר לשלב המסוכן.

כמובן שבשלב הזה כבר יצאו עדכונים מאריק ברשת המקומית ושמחתי לא ידעה גבול. אחרי כשעה קמתי להסתובב קצת אבל מהר מאוד התיישבתי על הבמה, מיקי הביא בייגלה והפעם הצלחתי לאכול לא מעט , חזרתי לאיתני או נכון יותר למצב סביר , מצב שאיפשר צילומים עם המדליה ועם שלט ולוגו האיירונמן ואחרי סה"כ כשעתיים מהסיום עשינו דרכינו לאוטו , לאט אבל בהליכה יציבה כאשר אנו נתקלים ברצים שעדיין על המסלול.......

כשנכנסנו לאוטו הפעלתי את הנייד וגיליתי 448 הודעות ברשת המשפחתית ועוד 58 הודעות ברשת של "משגב 81 האיחוד" , קראתי הכל , הודעה אחרי הודעה ודמעות עמדו בעיניי , הן לא זלגו מכיוון שהייתי בחוסר נוזלים מוחלט.

כשהגענו למלון עשיתי אמבטיה כשהדלת פתוחה למקרה ו..... שתיתי משקה RED BULL  ואכלתי את הבוריטוס שחילקו בקו הגמר, עכשיו זה היה אפשרי ואפילו טעים...... אחרי יום שכזה ובערך בחצות נכנסתי למיטה , מובן שלא ישנתי טוב ולא בגלל כאבים וכו' , זה דווקא בסדר גמור , פשוט האדרנלין המשיך לעבוד ובשעה 0330 תקף אותי הרעב ו"ירדתי" על 300 גרם פסטרמה שהיו במקרר.

קמתי ליום חדש , מבחינתי לעידן חדש , עידן בו אני איירונמן , ולמרבה ההפתעה גם הבוקר נסענו ל.... WOODLANDS , הפעם בכדי לאסוף את האופניים שנארזו כלאחר כבוד בקופסת הקרטון והן מוכנות למשלוח לארץ. להפתעתנו וגם לאכזבתנו מתחם הEXPO  ביום שאחרי הוא אנטיקליימקס לכל הימים שעברו , הגענו ממש בבוקר אך הכל למעט החנות וחנות האופניים בפרוק, החגיגה נגמרה...

עשינו השלמת קניות במתחם וטוב שקנינו לפני מכיוון שהיום כבר לא היה מבחר גדול וכאמור הייתה תחושה של סוף עונה , עוד קצת קניות ב- JCPenny , קצת נעלי ספורט לילדים וגם אנחנו מרגישים שהחזרה כבר קרובה , גם למציאות היומיומית וגם הביתה. יחד עם זאת יש עוד משימה אחת שהיא MUST  וזהו הקעקוע של סמל ה- IRONMAN , מעולם לא חשבתי שאבקר בחנות קעקועים אבל החיים צופנים לנו הפתעות ואנחנו בדרך לחנות קעקועים הנמצאת ליד מסעדת ה- ITALAINOS , בדרך מתחיל הגמר של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד ושוב באוטו אין הרבה תקווה , שוב המשחק מתחיל לכיוון של מדריד אבל כנראה שהאולם במילאנו מלא בניסים , מכבי מצמצמת ועם הכניסה לחנות הקעקועים מתחיל הרבע הרביעי....אנחנו מקבלים עדכונים מגיא , שי ומדרור קשטן , בודקים את החנות שנראית מסודרת ונקייה ומחליטים שעושים. המקעקע מכיר את לוגו ה-IRONMAN , מכין שבלונה ויאללה לעבודה..... האמת שזה די כואב ואני "שונא מחטים" ידוע אך המשחק של מכבי והעדכונים של מיקי מסיחים את דעתי , בהארכה די מהר נראה שהמשחק הולך לכיוון של מכבי ומיד בתום ההארכה אנו יודעים , יש גביע ויש קעקוע.

עם הקעקוע ובמצב רוח מעולה אנו נכנסים פעם נוספת ואחרונה ל-ITALAIONS, הפעם לא רק מיקי ואריק "יורדים" על פיצה , גם אני מזמין פיצה LARGE  של פאפרוני עם בשר ביחד עם בקבוק בירה ומרגיש בפורק עול.... מותר לי כמה ימים להוריד במשמעת האימונים והתזונה.

תחרות ה-IRONMAN היא הרבה יותר מתחרות עבורי , זו נקודת ציון משמעותית בדרך ארוכה שבחרתי לעשות , דרך שלא יכולתי לעשות לבד ויש לה המון שותפים , שותפים שליוו , תמכו , יעצו , פירגנו ובייחוד הפגינו אהבה גדולה.

זה מתחיל בחבריי לעבודה ב"בקרה" שלאורך שנים ליוו ותמכו , דרך הנהלת דוקרט שהצטרפו לדרך בישורת האחרונה , התחברו ותמכו ללא סייג , עשרות חברים בפייסבוק שעודדו ופרגנו לאורך אינסוף פוסטים של אימונים ללא קץ , משפחת אנשי הברזל ממשגב , עוז דודאי , מיכאלה, פז גורן , מואיז וירון זלצמן ששמחו לצרף אותי למועדון האקסקלוסיבי , לחברי מהפנימייה הצבאית "משגב 81 איחוד" שבשנתיים האחרונות התלכדנו מחדש סביב למרוצי השליחים "הר לעמק" ו"תנ"ך תש"ח" ובייחוד ליורם ומאיר שביחד עשינו את חצי ישראמן נגב 2014 , תמי שפגשתי בבית קפה בבית השיטה בינואר 2012 מאוכזב מהתוצאה של 04:06 במרתון טבריה וביקשתי ממנה שתעזור לי לרדת מארבע שעות במרץ 2012 במרתון ת"א. בהתחלה היא סירבה , אמרה שלא הגיוני למתחיל לעשות שני מרתונים בחודשיים אבל שראתה שאני נחוש הסכימה ומאז אנחנו ביחד עובדים בהרמוניה לפי תוכנית אימונים מובנית ומעבר להיותה מאמנת טובה היא גם מקור להשראה , לכל המשפחה המורחבת שמלווה ומפרגנת שנים רבות , פירגון שבא לידי ביטוי בפרץ אדיר של מעורבות בימי התחרות הרבה מעל ומעבר למצופה , לאריק ומיקי שהסכימו להתלוות אליי למסע קסום זה , שהיו איתי ביוסטון ולא רק שהיו איתי , הם היו בשבילי , עשו כל מה שניתן בכדי שארגיש טוב , שאוכל מה שצריך , שאנוח , שאהנה שכל המנהלות ידפקו כמו שצריך ובלבד שאגיע בראש נקי לתחרות , אין מצב בעולם לעשות תחרות שכזו ללא צוות תומך והצוות התומך שלי זכה מקום ראשון כללי , לא רק בקטגוריה.

אחרונים חביבים ויקרים זה המשפחה היקרה שלי , ארבעת הבנים שמפרגנים , תומכים , מתעניינים , מלווים ולפעמים גם מקריבים עקב אורח החיים הנדרש מאתלט המתכונן לאיירונמן. הם והמחשבות אודותם היו איתי לאורך אין ספור שעות של אימונים , הקשיים והמאמצים של ירדן ועומר במהלך שרותם הצבאי שימשו לי מקור השראה בלתי נגמר. את האיחולים שהכינו לי ערב היציאה ליוסטון אני יודע בע"פ , ידעתי בע"פ עוד לפני התחרות אבל שיננתי פעמים נוספות תוך כדי התחרות.

 

ואחרונה והכי חשובה זו זיוה , כפי שנאמר "מאחורי כל גבר מצליח ניצבת אישה מופתעת"... אין ספק שתנאי הכרחי להיות איירונמן זה תמיכה בלתי מסויגת מהבית ואת זה קיבלתי ללא הגבלה. כבר 30 שנים שזיוה איתי בכל השיגעונות שלי , אבל האיירונמן והדרך אליו היא יוצאת דופן וארוכה. קיבלתי תמיכה ופרגון בתחילת הדרך לצאת לרכיבות של 3 ימים לאילת , חצי מרתון ת"א במרץ 2011 , מרתון טבריה ינואר 2012 , טריאטלון ת"א , חצי ישראמן אילת בינואר 2013 , מרתון פאריז באפריל 2013 , חצי ישראמן נגב בינואר 2014 וכל השנה האחרונה ויתור על אינספור בילויים של יום שישי כי צריך ללכת לישון מוקדם לקראת האימון של מחר, בשבת אי אפשר לטייל כי אבא חוזר מאוחר מאימון ואז הוא עייף ורוצה לנוח , השכמות במהלך השבוע בשעות לא שעות עקב יציאה לאימון בוקר , הקפצות לחילוצים כשנתקעים עם האופניים כל זה ביחד עם היותה מקור להשראה כמי שהספורט כדרך חיים הוא לחם חוקה מילדות ועד היום.

והכי חשוב על שארגנה לי לפני 11 שנים מסיבת יום הולדת 40 בה קיבלתי "אופני מדבקה" == > חזור להתחלה ועבור דרך "דרך צלחה".

 

חווה , סיכם וכתב : אורי שפי - איירונמן

עבור לתוכן העמוד