• news

חדשות

כל מה שחדש ומתחדש, חדש על המדף, מבצעים, כתבות, מאמרים, ציוד חדש, מידע מעניין מהעולם ועוד.

>> עוד בחדשות

::   סניף הגלישה בחיפה מתחדש   

::   דגמי רוקי מאונטיין 2016 כאן

::   חשמליים חדשים מתקפים 20"

::   מהי מידת השלדה בשבילי ?

:: דגם חשמלי מתקפל Rainbow חדש  

 

לבן על לבן - עינן (בלבן) קמחי כובש את החרמון

23/12/2013

זה לבן על לבן

יום שבת 4 וחצי בבוקר יוצאים מהמרכז צפונה, מידי פעם חולפת על פנינו מכונית עמוסה באופני הרים לכיוון דרום. האירוע השנתי בסדום, וואוליה. למה אני לא שם?! מפתה מאוד, מזמין מאוד, צבעוני מאוד. אבל כמו כל שנה ישנו אירוע מונוכרומאטי שקורץ לי טיפה יותר ולא יכול לעמוד בפניו. לטפס את החרמון עם חברי אודי. זה יותר משבע שנים, בסופ"ש השמשי הראשון אחרי השלג.             השנה רכבנו ארבעה חבר'ה, וכמו כל שנה אני השטיחון היחיד. אבל גאה ולבן יותר מתמיד.  תחנת דלק אלון, קפה ומשהו קטן ליד בתוך הרכב, מד טמפ' מורה על 3 מעלות, ברררררררררררר, עוזר אומץ וצועד לשירותים המדוגמים להחליף לחליפה החגיגית. בבית כבר דיגמתי וסידרתי את האופניים לרכיבה נטולת אבק ולכלוך, נשאר רק לנפח צמיגים לPSI שטרם הגיעו אליו, לתת טיפה יתרון, ולהתקרב ליעילות של חבריי לטיפוס.

 הפעם אודי צירף שני חברים מצוות שגרירות אוסטרליה, כך שהעלייה הייתה מאין שיווק ארצנו, ומרכולתה לקהל תיירי האופניים. בן, שהגיע מטזמניה, אי אקסטרימי בתחום הרכיבה, שכח זוג ימני מנעלי הכביש, וטיפס כל הדרך עם מגף בוקרים, בלי קליט כמובן, מה שנקרא, התחיל ברגל שמאל (רק שזה היה נעל ימין ששכח ), כבר בהתחלה התאונן על קימה מוקדמת ועל הקור. דיוויד, שלו זה הטיפוס השני, התגבר בציניות והומור על הקור. וכך ב4 מעלות התחלנו ברכיבה.

השנה, כאילו והזמנו יום מושלם, ללא ענן אחד בשמיים קרני השמש חיממו אותנו והעלו את הטמפ' כך שאט אט נפתח הזיפר של החולצה לצנן את הגוף, גם ב10 מעלות למעלה היה סביר. השנה לא היו פקקים, לא היה עמוס, כנראה כולם ראו מספיק שלג. היה יותר קל ויותר מהיר.

 

אחרי התה החם למעלה, בן כבר השתכנע, ואמר שהיה שווה כל רגע, וישראל לא זקוקה למשווקים, ארצנו הקטנה עושה את העבודה בכבודה ובעצמה, וכבר בירך על הפעם הבאה.

השנה ירדנו דרך מסעדה, כך שנהנינו מדרך מפותלת ומוצלת, מה שהפך את הירידה לאתגרית. כבישי מג'דל שאמס זרמו כערוצי נחל קטנים שאיימו על לובן אחוריי, כך שנזהרתי מאד,  קרח עדין ציפה את הכביש פה ושם, בין צל ושמש היה משחק של חום וקור, והדבר היחד שרק עלה בכול מטר של הירידה, היה החיוך והסיפוק. הדבר היחיד שמנע ממני לחייך יותר מידי, זה שלא יכנס איזה ברחש לפה ויהרוס לי את הירידה.

 

כמה אפשר להספיק ביום אחד?! אחרי ארוחה קלה של פיתה דרוזית עם לבנה ואחת עם שוקולד,בצהריים המוקדמים כבר הספקתי לחזור למרכז וליהנות מהמשך יום חם ונעים. ארוחה, מנוחה, חברים. בסופו של יום, להרים רגליים, ולהגיד שזה היה ניצול של יום עד תום.

נתראה בשבילים ובעליות.

עינן בלבן

עבור לתוכן העמוד